פסטיבל מרוקו/מרקש בדימונה

אלפים, ביניהם נשיא המדינה, שר המשפטים וראשי רשויות נהרו לפסטיבל מרוקו/מרקש שנערך בעיר דימונה, בשיתוף התאחדות עולי מרוקו העולמית והתאחדות יהודי מרקש בישראל * המוזיקה, המאכלים והניב הזכירו להם את הבית, גרמו להם לזיכרונות ולגעגועים, אבל גם עשו טעם של עוד * א

מה המשותף לפרופסור שלמה מור יוסף ולמנכ"ל הרשות לפיתוח הנגב עו"ד משה מור יוסף ואף לקבלן הבאר שבעי שמעון מור יוסף? ומה המשותף ליו"ר מרכז השלטון המקומי וראש עיריית מודיעין-מכבים-רעות, חיים ביבס, ולשלמה בוחבוט, לשעבר יו"ר מרכז השלטון המקומי וראש עיריית מעלות תרשיחא? לכאורה, הראשונים בני משפחה – מור יוסף, בעוד שהשניים – ביבס ובוחבוט – הם ראש עיר בהווה ולשעבר, ויו"ר מרכז השלטון המקומי בהווה ולשעבר. אבל רק לכאורה, כי למעשה המשותף לכולם הוא אחד – הם או הוריהם חלק מהעיר מרקש שבמרוקו. הדברים נכונים גם לגבי ראש עיריית נהריה לשעבר ג'קי סבג, לשר המשפטים אמיר אוחנה ולעוד רבבות המתגוררים בארץ, חלקם עלו ממרקש שבמרוקו עם קום המדינה וחלקם באמצע שנות ה-60.

וביום רביעי האחרון (חול המועד סוכות) הם הגיעו מכל קצוות הארץ, חלקם אפילו מחו"ל, מרביתם מבוגרים מאוד, חלקם צעירים שעלו לארץ כתינוקות או אפילו נולדו כאן. חלקם מוכרים לנו מפעילותם הציבורית הנרחבת, ולכולם מכנה משותף אחד רחב, כאמור לעיל – מרקש שבמרוקו.  

החל משעת בוקר מוקדמת הם נהרו לאגם דימונה. הורים עם ילדים, סבים וסבתות עם נכדים. עשרות דוכני אוכל ודברי מתיקה ומספר במות בידור קיבלו את פניהם כבר בשעה 11:00 (בבוקר). חלקם הגיעו בלבוש מרוקאי מסורתי וצבעוני. הצעקה האחרונה, תרתי משמע. הם סיירו באגם המרהיב, ניגשו לדוכנים וטעמו מכל הבא ליד. אט, אט האגם נמלא באנשים. אט, אט הפנים הפכו מוכרות. פתאום נראו שם חיבוקים ונשיקות. פתאום נראו שם עיניים נוצצות, לחלוחית בזווית העין. זה לזו וזו לזה "ערכו "חקירות": מאיפה אתה, מי המשפחה שלך, איפה אתה מתגורר כיום? זיכרונות, זיכרונות.

עכשיו כבר נהיה צפוף באגם, לאחר שאלפים גדשו אותו. גם הבמות היו מלאות באומנים. היו שם הבדרן שמעון רגב (חרבון במקור), והזמרת ריימונד אבקסיס שלא נס ליחה, והפייטנית – כן, פייטנית – נטע אלקיים, וזוג זמרים ממרוקו. והמוזיקה בקעה ברקע, וראש העיר המארחת, בני ביטון (נולד בדימונה, אבל ההורים ממרוקו....) הסתובב כמו חתן כשלצדו, לפרקים, מנהל אגף התרבות והמתכלל של האירוע, מאיר חזן, כשאליהם מצטרפים מר דוד קינן יו"ר התאחדות יהודי מרקש בישראל וסגניו של ביטון, ארמו לנקרי, אריאל ללוש ויחיאל צרויה. הכבודה הזו דאגה לקבל את פני האורחים כמו שר המשפטים אמיר אוחנה ("שני הוריי ממרקש"), את יו"ר קק"ל דני עטר שהגיע מלווה באימו המבוגרת. וביטון (דווקא עכשיו הוא בדיאטה...) דאג להושיב חבורה גדולה סביב שולחן עם מיטב המאכלים המרוקאים, כמיטב המסורת במרקש. והמוזיקה ברקע רק עשתה טוב לאוזניים ונתנה חשק לאכול...

עוד לפני כן הגיע לתת כבוד לעדה כבוד הנשיא ראובן ריבלין, אשר ביקר קודם בלשכת ראש העיר ונפגש עם צמרת העירייה. ריבלין זכה לקבל תשורה ייחודית, בעצם שתיים, מראש העיר: קולאז' מזכוכית של אגם דימונה ואת הספר על הפועל ב"ש בכדורגל "מדברים על המגרש" מאת העיתונאי חיים זלקאי. מלשכת ראש העיר הגיע הנשיא לאגם שם ברך את הנוכחים בחג כפול: חגם של "המרקשים" וחג סוכות.

בשעה 16:00 בדיוק עברו האלפים מהאגם לאמפי, שהתקשה להכיל את כולם, דבר שחייב אלתור כסאות פלסטיק, על מנת להאזין למוזיקה "האחרת", כלומר פיוטים מבית אבא, מפיהם של אורית עטר, בנימין בוזגלו ואחרים. זאת, לא לפני שהמארחים – עיריית דימונה וברית יוצאי מרוקו, דאגו להעניק תעודות הערכה והוקרה לרשימה מכובדת של אישים, שתרמו כל אחד בתחומו למען המדינה והעם.

פסטיבל מרוקו/מרקש, ראשון ולא אחרון, הוא עדות לכך, שאפילו עיר קטנה (דימונה) יכולה לקחת רעיון בוסר, לפתח אותו וליישם אותו בגדול. או כלשונו של ראש העיר ביטון, פסטיבל מרוקו בדימונה הוא סנונית ראשונה המבשרת על פסטיבלים נוספים הן בדימונה והן בכל רחבי הארץ.

להתראות בשנה הבאה...